הגישור בחינוך

מבוא

אלימות בית-ספרית היא תופעה רווחת בישראל ובעולם. אל המוסדות החינוכיים מתנקזים קונפליקטים בין תלמידים, כאשר הסכסוכים ומאבקי האינטרסים הולכים ומחריפים באוכלוסייה הטרוגנית.

ישראל, היא ארץ קולטת עלייה עם חברה רב תרבותית וכמדינה – החשופה לאיומי טרור והחווה מלחמות עם אויביה – מתמודדת עם גילויי אלימות רבים ושונים. בית הספר מהווה מיקרו-קוסמוס של החברה וזירה להתגוששות, לבעיות משמעת, לביטויים של אלימות מילולית ואף פיזית.

מידי יום ביומו מתרחשים מקרי אונס, התעללות מינית, קטטות, דקירות, השחתת רכוש, ואפילו מעשי רצח. ואולם האירועים המדווחים הם רק קצה קצהו של הקרחון, של מה שמתרחש בפועל במסגרות החינוך הספר, בצבא וברחובות העיר.

אנו עדים לתופעה חברתית שבה שיעור האלימות, בחברה בכלל ובקרב בני הנוער בפרט, הולכת וגוברת ונדמה כי גם מעשי האלימות עצמם הולכים ומקצינים. אמנם בעיית האלימות מלווה אותנו משחר האנושות, ואולם כיום ישנם מספיק סימנים מדאיגים בכל המגזרים המחייבים אותנו כחברה להתמודד עם תופעת האלימות. גם פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, ראה באלימות תופעה טבעית ואוניברסאלית, ושם במרכז תורתו את המאבק שהאדם מנהל נגד הדחפים האגרסיביים הטבעיים שלו. הפסיכולוגיה של המחצית השנייה של המאה ה-20 ושל תחילת המאה ה-21 רואה באלימות התנהגות נלמדת ולא מוּלדת.

ואכן, במהלך עשרות השנים האחרונות הופיעו מחקרים רבים שהצביעו על השפעתם השלילית של תוכניות טלוויזיה בעלות גוון אלים על ילדים. במחקרים אלה, המבוססים על תיאוריות של למידה, נטען שילדים מחקים את מה שהם רואים, במיוחד אם האדם האלים הוא גם מודל המעורר הזדהות, ומאמצים לעצמם התנהגויות דומות.

דרכי התמודדות רבים פותחו ונוסו על מנת למגר את התופעה. אחת מן הדרכים הבולטות, שקנתה לה מהלכים בשנים האחרונות, היא הגישור. במקביל ובעקבות אימוץ דרך הגישור במערכות אחרות לטיפול בסכסוכים, כמו המגזר העסקי והציבורי, החלה מערכת החינוך להטמיע דרך זו על מנת לנצל את יתרונות הגישור ככלי התמודדות יעיל עם אתגרים ובעיות בבתי הספר.

הגישור, כפי שיורחב בהמשך, הוא הליך רצוני, שבו צדדים למשא ומתן לקראת כריתת חוזה או ליישוב סכסוך נפגשים עם צד שלישי, המגשר, וזה מסייע בידם ליישב את המחלוקת בדרך של הסכמה מבלי שיש בידו סמכות להכריע בה .

שילוב מאפייני הגישור במערכת החינוך, על פי המחקר ודיווחים מהשטח, מהווה על פי רוב דרך מהירה, אמינה ויעילה ליישוב סכסוכים וכאמצעי להתמודדות עם תופעת האלימות בבתי הספר . יישומו לא פשוט, ובחיבורי זה אעמוד על פרמטרים שונים בהליך הגישור, ואדון בתנאים הדרושים להטמעת הליך הגישור ויישומו במערכת החינוך .

שאלת המחקר הנוכחי היא, אפוא, האם ובאילו אופנים יכול הליך הגישור לשמש ככלי להתמודדות עם פתרון סכסוכים בבתי הספר, ומהי תרומתו למניעת אלימות.

מהות הגישור

גישור (Mediation) הנו שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, שבה גורם נטרלי, צד שלישי בלתי תלוי – המגשר – מתווך ומסייע לצדדים באמצעות הידברות ישירה לזהות את הסוגיות העיקריות בסכסוך. בתיווכו, מתאפשר ניהול משא ומתן בין הצדדים לקראת פתרון אופטימלי ובר קיימא .

הגישור הינו פיתוח של מודל ניהול משא ומתן על בסיס אינטרסים (וזאת בניגוד לשיטה הנפוצה לניהול משא ומתן המתבססת על עמדות) שפותח ע"י פרופסור רוג'ר פישר ופרופסור וויליאם יורי מאוניברסיטת הרווארד .

הגישור הינו הליך חוקי אשר מוסדר בסעיף 79ג' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, בתקנות בית המשפט (פישור) התשל"ג- 1993 ובתקנות בתי המשפט (מינוי מפשר) (תיקון) התשנ"ט- 1999.

המונח "גישור" נגזר מהפעולה של בניית גשר בין שני קטבים, תוך צמצום הפערים ביניהם. כדרך ליישוב קונפליקטים, מספק הגישור מסגרת תומכת ומוגנת לקיומו של דיאלוג בין הצדדים ולפיתוח פתרונות יצירתיים להשגת הסדרים מוסכמים ומספקים את שני הצדדים.

ייחודו של הליך הגישור נעוץ בכך שהמדובר בהליך רצוני, כך שהשליטה בהליך ובתוצאותיו נתונה בידיהם של הצדדים. הם אלו שנושאים ונותנים, הם אלה שמחליטים מה הם רוצים, והאם ההסכם שהושג מקובל עליהם או לא. זהו הליך של יצירת אמון בין הצדדים, שמטרתו לברר את האינטרסים של הצדדים לסכסוך מתוך כוונה לזהות אינטרסים משותפים, רבים ככל האפשר, ולמצוא פתרון הולם שיאפשר המשך עבודה משותפת או קיום יחסים תקינים.

אחד מתפקידיו החשובים של הליך הגישור הינו ניתוב ההתדיינות של הצדדים מהתמודדות במשחק סכום אפס, בו הרווח של האחד הוא הפסדו של השני, לשיתוף פעולה במשחק בו לכולם אפשרות להרוויח. את התהליך מנחים מגשרים שהוכשרו לכך, ומתפקידם ליצור מסגרת מתאימה למשא-ומתן אינטגרטיבי, להנחות באופן מקצועי את התהליך, לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים, ולעודד פתרונות המשלבים את הצרכים של שני הצדדים ומאפשרים תוצאה שלwin-win ולא win-lose. הרעיון שגודל ה"העוגה" אינו קבוע, ושיש לחתור לפתרונות יעילים יותר בדמותwin-win solutions חוזרת בספרות המשא ומתן ובתרבות הפרגמאטית האמריקאית כ"התפקחות" מהפורמליזם וככר פורה למימוש הזדמנויות .

המגשרים מתערבים ברמת היחסים שבין הצדדים ודואגים ליצור את האווירה המתאימה להקשבה ולהידברות, ומסייעים לצדדים ליצור הסכם יעיל וישים המקובל עליהם. כללי המשחק הגמישים והא-פורמאליים מזמנים לצדדים, הבוחרים בהליך הגישור, הזדמנויות אליהן היו מתקשים להגיע בצורות הליך אחרות, לרוב בשל האספקט הפסיכולוגי-סוציולוגי המלווה באופן טבעי סכסוך המתנהל בבית המשפט.

הגישור בא כחלופה לתהליך משפטי ויונק את מקורותיו מתיאוריית הצדק המאחה במקום עקרונות הצדק המוחלט המנחה את בתי המשפט, דבר שגורם במקרים רבים להעצמת הקונפליקטים ולתחושות תסכול בצד המפסיד .

בתשתית הגישור בחינוך, נמצא הדיספלינה של העבודה הסוציאלית, החותרת לשיקום היחיד והקהילה. ההנחה היא, שאם אנשים יועצמו בגישור, אזי הקהילה הקולקטיבית תועצם; השפעת ההעצמה על פרטים תוביל בצורה מצטברת לשיקום הקהילה כשלמות. בתהליך זה, תפקידו של בית הספר – כצומת מרכזי בשכונה, בעיר – הוא קריטי: אקלים גישורי עשוי להקרין באופן חיובי על הקהילה כולה.

גישור בחינוך

על אף שנדמה כי הליך הגישור שמור למסוכסכים "גדולים", מהסוג שמעורבים בהליכים משפטיים, שיש ביכולתם הפיסית והכלכלית לפנות לעורכי דין, למגשרים, וכד', אין הדבר כך. הליך הגישור הנו רלוונטי גם לילדים בגילאי בית ספר יסודי, ובוודאי בגיל חטיבת הביניים ובית הספר התיכון.

בשנים האחרונות קיימת עלייה בתדירות ובחומרה של קונפליקטים ושל אלימות בבית הספר . ילדים, כמו המבוגרים, נתקלים מידי יום ביומו בקונפליקטים וסכסוכים רבים. מרביתם אינם מתמודדים כלל עם מצבים אלו או מתמודדים איתם בצורה לא אפקטיבית. קונפליקטים המתנהלים בצורה לא טובה, מובילים לשימוש יתר באלימות לשם פתרון סכסוכים, וכן לתופעות שליליות נוספות, כגון: מתח נפשי, פגיעה בהערכה העצמית, פגיעה בדימוי העצמי, ובסופו של דבר – אם הילד לא רכש כלים נכונים הוא יגדל למבוגר החסר את המיומנויות הדרושות להתמודדות עם קונפליקטים.

קיימת חשיבות רבה ללמידת הגישור כתפישת עולם וככלי ליישוב סכסוכים שכן יש בכך כדי לתרום לפיתוח תפישת עולם דמוקרטית והומנית, לשפר את האקלים הבית ספרי ולהקנות לתלמידים ולמורים יכולות ומיומנויות לפתרון קונפליקטים, דבר שיביא גם להפחתת האלימות בחברה.

לתהליך הגישור במסגרת המערכת החינוכית השפעה רבה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר – הגישור מאפשר מימושם של ערכים חברתיים שונים ורבים, כבוד הדדי, דמוקרטיה, סובלנות והדברות, יוצרים יחד סביבה פלורליסטית ודמוקרטית. התהליך מציע כלים ומיומנויות ליישוב מחלוקות בצורה שוויונית תוך דגש על הקשבה ושיתוף.
בטווח הארוך – הטמעה של כלים גישוריים תאפשר למעורבים בסכסוך התמודדות עתידית אופטימלית עם סכסוכים. יתרה מכך, תפיסת העולם הגישורית שתוקנה לתלמידים תאפשר יצירת חברה ישראלית עתידית קשובה יותר, דמוקרטית וסובלנית יותר.

שילוב והטמעה משמעותיים של הגישור בבית הספר מהווים חלק מתהליך שינוי במאפייני בית הספר, הן ברמה הארגונית והן ברמת השיח, יש לשאוף ליצירת שינוי משמעותי ארוך טווח, יצירת תשתית לפיתוח ארגוני ושינוי תפיסתי. הגישור שונה מכל תכנית חינוכית אחרת מאחר והוא מציע הכרות והפנמת תפיסת עולם יחד עם לימוד מיומנויות וכלים ספציפיים ליישום התפיסה בחיי היום-יום של הארגון והקהילה.

תוכניות של פתרון קונפליקטים ושל גישור בחינוך נמצאות כיום בתנופה אדירה, בעיקר בארה"ב. האיגוד הלאומי של גישור בחינוך National Association for Mediation in Education, (NAME), 1994 העריך שהיו כ-2000 תוכניות של פתרון קונפליקטים בבתיה"ס בשנות ה-90 המוקדמות (עד 1992), ומספר זה עלה לכ- 7000 תוכניות בשנים 1994-1996.

להלן כמה דוגמאות לתוכניות כאלו:
• Teaching Students to be Peacemaker – תוכנית שיושמה בארה"ב עוד בשנות השישים, ומתמקדת בלימוד התלמידים מהו אופיו של קונפליקט כיצד יש להשתמש בהליכים של משא ומתן בדרך ליישוב סכסוך. בסיום התהליך, משמשים התלמידים, לפי תורנות, כמגשרי כיתה וכמגשרי בית הספר.
• CCRC) Children Creative Response to Conflict) – תוכנית המקנה מיומנויות ושיטות של פתרון קונפליקטים באמצעות סדנאות שבועיות בבתי ספר ציבוריים.
• The New Mexico Center for Dispute Resolution – תוכנית במסגרתה מתקיימים שיעורים עיוניים ומעשיים בגישור. התוכנית ותיקה (למעלה מעשר שנים), והיא הכשירה יותר משלושים אלף תלמידים.

מבחינה מעשית, הגישור בבית ספר הוא תהליך מערכתי המשלב את כל גורמי הארגון הפורמלי: ההנהלה, צוות המורים, הורים, חברי הקהילה וכמובן – התלמידים.

ההשפעה של התהליך היא ברמות שונות שבמרכזן שינוי בתהליכי חשיבה ותפיסה והתמודדות עם קונפליקטים והטמעת הגישור כחלק מתרבות הארגון החינוכי.

לגישור במערכת החינוך ישנן מטרות רבות, ובכלל זאת :
• להעביר את האחריות ליישוב סכסוכים מן המורים אל התלמידים.
• לאפשר לתלמידים מסגרת ליישוב סכסוכים בדרך של הידברות וללא אלימות.
• לטפח כבוד ולגיטימציה לתחושות וצרכי האחר.
• לטפח הקשבה לנקודת הראות של הצד השני.
• לשפר את התקשורת בין התלמידים.
• לחזק את האחריות, המעורבות, ותחושת היכולת והערך העצמי של התלמידים.
• לפתח אקלים דמוקרטי בבית הספר ע"י יתר איזון בחלוקת הכוח בין מורים לתלמידים.

כמו כן, עשוי התהליך להביא לתוצאות רבות נוספות כגון: הפחתת בעיות משמעת, שיפור אקלים בית הספר, שיפור מיומנויות תקשורת בין אישית, שיפור מיומנויות של פתרון בעיות, פיתוח מיומנויות מנהיגות, חיזוק האחריות, הבגרות, תחושת היכולת והערך העצמי של המשתתפים.

הגישור בחינוך בישראל התפתח, בעיקרו, בדומה לארצות הברית. לאור מחקרים שנעשו ותוכניות שנכתבו משרד החינוך החל לפני מספר שנים להריץ תוכניות גישורבבתי ספר בארץ. במקביל למשרד החינוך החלו מרכזי גישור פרטיים לפעול בתחום וכיום במספר בתי ספר ברחבי הארץ קיימים מנגנוני גישור.

במערכת החינוך בישראל החלו ניצנים ראשונים של גישור כבר בשנת 1994, הקפיצה המשמעותית נוצרה ב-1996, בעקבות רצח רבין, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. כיום ישנם למעלה ממאתיים בתי ספר (יסודיים, חטיבות ותיכוניים) שבהם פותח נושא הגישור, ברמות ובהיקפים שונים .

אלימות בית ספרית

תופעת האלימות בבתי הספר חוצה גבולות ומגזרים ונמצאת במגמת עלייה במספר האירועים, בעוצמתם ובמספר הנפגעים מהם. צורות האלימות השכיחות ביותר בין כותלי בית הספר הן: קללות, ביטויים מעליבים, איומים והפחדות, מכות, סחיטה, התעללות והשפלה .

אלימות יכולה ללבוש צורות שונות: חלקן גלויות וחלקן סמויות. במקרים רבים מתרחשת האלימות בין התלמידים לבין עצמם, מבלי שמבוגרים מודעים להתרחשותה ולעוצמתה. לעיתים קרובות מקורה של האלימות בסביבת בית- הספר.

הגישה התחרותית-ניגודית, אשר מאפיינת את הסביבה החברתית בעולם המערבי, ובעיקר ביישובים העירוניים, מעלה את הסיכויים להתמודדות לוחמנית-כוחנית עם קונפליקטים, ובכך היא סוללת את הדרך לתהליך ההסלמה של הקונפליקטים ושל האלימות. הואיל והתפתחותם של ילדים ושל בני-נוער ניזונה במידה משמעותית מהסביבה החברתית, אין פלא שגילויי התוקפנות בולטים במיוחד בקרב קבוצות גיל אלה .

קורבנות האלימות לא תמיד מגייסים אומץ לשתף מבוגרים במצוקתם. לעיתים הם פוחדים לחשוף את התופעה בגלל הפחד מהתלמיד האלים ומחבריו. במקרים אלו הם חסרי אונים ולא מאמינים שמישהו יכול לעזור להם .

מגמת העלייה בגילויי האלימות בקרב בני-נוער מחייבת את בתי-הספר לפעילות חינוכית מערכתית בנושא כאוב זה. טיפול בגילויי אלימות של תלמידים הוא אחד ההקשרים הקשים ביותר של התנגשות אתית בין זכויות וחובות של תלמידים, מורים ומנהלים במערכת החינוך. הרחקת תלמיד אלים היא לפעמים אמצעי הכרח על מנת להגן על שלומם של תלמידים אחרים ויצירת מנגנוני הרתעה כלפי אחרים. ואולם, ברור כי בעיית האלימות אינה נפתרת בדרך של הרחקת תלמידים בלבד. אם בעבר דובר על "קשר השתיקה", הקיים בבתי-הספר לגבי תופעת האלימות, הרי שבשנים האחרונות מסתמנים שינויים, וכיום בתי- ספר רבים אינם חוששים להצביע על בעיית האלימות ופונים מיוזמתם לגופים שונים על מנת לקבל סיוע מקצועי שיבטיח פעולה בית-ספרית לצמצום תופעת האלימות על כל גווניה .

מחקרים שבוצעו על בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים מעלים סוגים שכיחים של קונפליקטים שכוללים הקנטות מילוליות (קריאה בשמות והעלבות), ויכוחים מילוליים, שמועות ורכילות, מאבקים פיזיים וסכסוכים סביב יחסים בינאישיים בין בני אותו מין או בין בני מין שונה. בפועל, רוב הילדים אינם מתמודדים כלל או מתמודדים עם הקונפליקטים שלהם בצורה לא אפקטיבית. קונפליקטים שמנוהלים בצורה לא טובה עלולים להוביל למספר תוצאות שליליות, כולל הישגים נמוכים, פגיעה בביטחון העצמי ובהערכה העצמית וכד'. הדבר המשמעותי לעתידו של כל ילד, מאחר ואם לא רכש כלים נכונים להתמודדות עם סכסוכים, יעלה הסיכוי כי יגדל למבוגר הנעדר במיומנויות אלו .

כל תכנית למניעת אלימות כוללת עקרונות משותפים למורים ולתלמידים, שנועדו לשפר את האווירה בבתי- הספר וליצור אקלים חופשי מאלימות.

מגמות אלו לשינוי אווירה ולמניעת אלימות מעוגנות בהשקפות חברתיות חיוביות שניתן להגיע למציאות נעדרת אלימות. מורים שהשתתפו במחקרים טענו שיש לקבוע מספר כללי יסוד ביחס לבעיות האלימות בבתי-הספר: ניתן לחנך למניעת אלימות בקרב התלמידים, ובמקביל ללמוד על חלופות התנהגותיות לגילויי האלימות; האלימות ניתנת לשליטה ולשינוי, כי היא התנהגות נלמדת; האלימות פוגעת לא רק בקורבן, אלא גם בתוקף; בית-הספר חייב לחנך למניעת אלימות הן בתחום בית-הספר והן מחוץ לכותלי בית-הספר ויש לשים דגש על מניעה ראשונית ורק מאוחר יותר יש להגיע לטיפול חינוכי יסודי; אין להדחיק את בעיות האלימות אלא יש להתמודד עמן באופן ישיר; יש לנצל כל אירוע המכיל בתוכו יסודות אלימים כמנוף לשיפור להפקת לקחים ולמניעת הישנותן של תופעות אלימות דומות; שיפור אקלים בית-הספר הוא גורם משמעותי בהורדת רמת האלימות .

התערבות חינוכית לצמצום האלימות בבית-הספר אמורה לטפל גם ברמת הפרט האלים, הפוגע, הממריד והמתסיס, וגם ברמה המערכתית, שניתן להגדירה בהקשר זה כקבוצות השתייכות והתייחסות השונות בבת-הספר ובמערכת הארגונית הבית-ספרית .

המורה והמחנך צריכים להכיר בייעודם ותפקידם הייחודי כמתמודדים עם תופעות קשות של אלימות ולחזק את מיומנותם בתכנון הפעילויות בכיתה כגורם היעיל ביותר להורדת רמת ההפרעה הכללית. יש להעמיק הבנתו של המורה כמטפל בטבע האדם, להתחקות אחרי מניעי ההתנהגות האנושית ולבדוק אפשרויות ותוכניות להסחת כיוון התוקפנות ולמתן פורקן לדחפים תוקפניים . המחנך, המורה והצוות החינוכי עשויים להפחית את כמות הקונפליקטים בבית הספר ואף לפתור בעיות של אלימות – בעזרת קונספציית הגישור.

הגישור כמודל לפתרון סכסוכים ולהפחתת האלימות בבית הספר

כאמור לעיל, בארץ קיימת בעיית אלימות הולכת וגוברת המהווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. אלימות המבוצעת על ידי ילדים מכל הגילים ונגדם בבתי הספר מקבלת תשומת לב הולכת וגוברת מבחינה חברתית, תקשורתית, חוקית ואקדמית.

חוקרים רבים מצאו כי תופעת האלימות קשורה קשר ישיר עם האקלים הבית סיפרי, תחושות ניכור של ילדים מחבריהם לכיתה, ממוריהם, מהנושאים הנלמדים, ומן המוסד החינוכי, נמצאו קשורים להתנהגות אלימה.

נמצא, כי למידת הגישור כתפישת עולם וככלי ליישוב סכסוכים תורמת לפיתוח תפישת עולם דמוקרטית והומאנית, משפרת את האקלים הארגוני ומקנה לתלמידים ולמורים יכולות ומיומנויות לפתרון קונפליקטים. מנגנון הגישור בבית הספר יהווה אלטרנטיבה לפתרון סכסוכים ויעודד מצב בו סכסוך מסתיים ללא מנצחים או מפסידים, אלא באופן בו שני הצדדים ירגישו מרוצים .

האתגר האמיתי בהפגשת בית הספר עם תחום הגישור, הינו בהפיכתו לגורם משמעותי – הן ככלי יעיל בחיי היום יום של בית הספר, והן כשפה, תרבות, ודרך חיים. שילוב והטמעה משמעותיים של הגישור בבית הספר מהווים חלק מתהליך שינוי במאפייני בית הספר המודרני, הן ברמה הארגונית והן ברמת השיח, יש לשאוף ליצירת שינוי משמעותי ארוך טווח, יצירת תשתית לפיתוח ארגוני ושינוי תפיסתי. הגישור שונה מכל תכנית חינוכית אחרת מאחר והוא מציע הכרות והפנמת תפיסת עולם יחד עם לימוד מיומנויות וכלים ספציפיים ליישום התפיסה בחיי היום-יום של הארגון והקהילה.

כך למשל, מתברר כי שיטת גישור מתאימה מאד לגיל ההתבגרות, מאחר והיא מקנה תחושה של אחריות ומספקת למתבגרים מיומנות של פתרון בעיות, ובכך היא תורמת לגיבוש הזהות העצמית, לעצמאות, ובאופן כללי מאפשרת לילדים המתבגרים התמודדות יעילה יותר עם קונפליקטים, עם לחצים ועם שינויים. כל אלה מהווים משימות התפתחותיות מרכזיות בשלב ההתבגרות .

ברמה המעשית, הגישור בארגון החינוכי הוא תהליך מערכתי המשלב את כל גורמי הארגון הפורמלי. ההנהלה, צוות המורים, הורים, חברי הקהילה וכמובן בראש ובראשונה – התלמידים.

ההשפעה של התהליך היא ברמות שונות שבמרכזן שינוי בתהליכי חשיבה ותפיסה והתמודדות עם קונפליקטים והטמעת הגישור כחלק מתרבות הארגון החינוכי .

סוגי תוכניות גישור בבתי ספר

תוכניות גישור רבות פותחו ויושמו בבתי ספר בעולם ובעיקר בארה"ב. ראוי להתייחס לארבעה פרמטרים, שעל פיהם ניתן לאפיין את סוגי התוכניות הגישור בבתי הספר :

א. מיקור חוץ (אאוט סורסינג) או פנים:
מי מעביר את תכניות הגישור – האם זו חברה חיצונית לבית הספר השולחת מגשרים מומחים לשם העברת תוכניות לגישור, ואילו במקרים אחרים, מורים או בעלי תפקידים אחרים מתוך צוות בית הספר מעבירים את התוכנית בבית הספר. ואכן, היות וקיימים כיום חומרי עזר לימודיים בנושאי הגישור, מורים יכולים ללמוד בעצמם. עם זאת, הדרך המומלצת לעבוד הכשרות לשם שינוי עמדות ורכישת כלים הולמים ברוח הגישור . ההדרכה למורים יכולה להינתן עוד בסמינרים ובאוניברסיטה, כחלק מלימודי ההוראה.
אחת התוכניות הבולטות בתחום היא ה-Conflict Resolution in Teacher Education Project, שנוסדה ב-1993 בארה"ב על ידי הארגון NAME. התוכנית כוללת חומר רקע ומודלים להוראה לגבי אופי הקונפליקט, מיומנויות בסיסיות, תהליכים של פתרון קונפליקט, רציונאל לפתרון קונפליקטים בבתי הספר והאפשרויות ליישום .

ב. זהות המגשר –
המגשר בתוכניות הגישור בבית הספר יכול להיות: מגשר חיצוני, המורה והתלמידים עצמם.
מגשר חיצוני – יכול להיות מגשר מומחה שאינו מתחום החינוך ושאיננו חלק מצוות ההוראה הקבוע של בית הספר. מגשר כזה יכול להיות מוזמן לגישורים אד-הוק.
המורה כמגשר – למורה תפקיד חשוב בהדרכת ילדים באינטראקציה עם חבריהם ובשימוש כמגשר פעיל. בפועל, ללא הכשרה מוקדמת מתאימה בנושא, המורים מוגבלים מבחינת היכולת שלהם לסייע בגישור בין תלמידים מסוכסכים. מורים לרוב נוהגים להשתמש באסטרטגיות מנחות שאומרות לילדים מה לעשות, וזאת במקום לסייע לילדים לפתור את הבעיות בעצמם.

ג. מספר המשתתפים בתוכנית הגישור –
בחלק מתוכניות הגישור, רק מספר מצומצם של מורים ותלמידים עוברים הדרכה כדי לשמש כמגשרים עבור כל בית הספר. לעומת זאת, קיימות תוכניות שבהן כל מורי בית הספר וכל התלמידים עוברים הכשרה לגבי התמודדות בונה עם קונפליקטים או מוכשרים לשמש כמגשרים. יש גם תוכניות שבהן קבוצה גדולה של תלמידים מקבלת הדרכה בפתרון קונפליקטים ומתוך אותה קבוצה, נבחר מספר מצומצם של תלמידים – באופן אקראי או כאלה שבולטים בכתתם מבחינת הישגים ומבחינת מנהיגות – ורק הקבוצה הזו מקבלת הדרכה מתקדמת יותר בגישור קונפליקטים .

ד. מסגרת התוכנית ותכניה –
מומלץ להפעיל תוכנית גישור במסגרת של סדנא, המוקדשת כל כולה ללימוד נושא הגישור. מאידך לעיתים התוכנית משתלבת בתוך תוכנית הלימודים הקיימת והופכת, לפחות לתקופה מסוימת, לחלק ממנה.

בסדנת גישור, התלמידים עוברים מספר מסוים של שעות או ימי הדרכה בנושאים כמו: הקשבה פעילה, קריאת מסרים לא מילוליים, חשיבה ביקורתית, מיומנויות שיתוף פעולה, רפלקטיביות על רגשות, זיהוי פתרונות חיוביים ועוד. אחת הדרכים העיקריות ללימוד המיומנויות היא משחק של תפקידים. המדריכים בתוכנית יכולים להיות מורים שעברו הדרכה בגישור או מומחים חיצוניים. הסדנאות יכולות להינתן בבתי הספר או במחנות של כמה ימים מחוצה לו.

כאשר נעשה שילוב של הדרכה בגישור בתוך תוכנית הלימודים, ההדרכה הופכת לחלק אינטגרלי מהחומר הנלמד בכיתה במסגרת תוכנית הלימודים הקיימת. כך למשל, בישראל אפשר לחשוב על שילוב של לימודי אזרחות עם סובלנות, לימודי ספורט עם ההכרה בהפסד, לימודי מתמטיקה עם מחשבות של WIN-WIN .

אומנם, קיימת טענה בספרות לפיה חידושים בבתי הספר שמוסיפים לתוכנית הלימודים כיחידות מופרדות לא נוטים לקבל תמיכה רחבה או נוטים לגווע לאורך זמן, כנראה בשל מחסור בשעות לימוד מחד, והתחייבות של המורים לדרישות תוכנית הלימודים ובית הספר מאידך , ואולם שילוב של הדרכה בפתרון סכסוכים ובגישור לתוך יחידות אקדמאיות הופכת את ההדרכה ליותר מותאמת ללוח הזמנים של בית הספר, מספקת הקשר משמעותי שבמסגרתו התלמידים לומדים על משא ומתן ועל הליכי גישור, ומקטינה את הסיכוי שמורים ירגישו עומס או שתלמידים יתפסו את פעילויות הכיתה כבלתי קשורות לנלמד .

סקירה מחקרית

ממחקרים, נמצא כי תלמידים הנקלעים למצבים של סכסוכים נוטים להשתמש בנסגנות והדחקה של הקונפליקט, כפייה על הצד השני ושימוש באלימות. תלמידים אלה לא קיבלו הדרכה בנושאי גישור והם היו בעלי אינטראקציה להשגת מטרותיהם והם נוטים לבחור באסטרטגיות שפוגעות ביחסים. מאידך, נמצא שהאסטרטגיה החשובה ביותר לשימוש, היא המשא ומתן האינטגרטיבי בו שיקולי התועלת המשותפת עולים על השיקולים האישיים החד צדדיים וכי דרך זו כמעט כלל לא הייתה בשימוש .

מדובר בתפיסה עקבית של Win-Lose, לפיה שיקולי תועלת אישיים וניצחון עולים על שיקולי מערכת היחסים. לעומת זאת, נמצא כי הדרכה בפתרון קונפליקטים וגישור בין תלמידים הביאה לכך, ששיעור גדול מבין התלמידים דווחו על שימוש במשא ומתן אינטגרטיבי כדי לפתור את הקונפליקטים שלהם. הם פעלו, תוך שמירה על יחסים טובים עם הצד השני, להשיג את מטרותיהם. כשניתנה לתלמידים האפשרות לבחור במשא ומתן אינטגרטיבי לבין משא ומתן שימקסם את רווחיהם בלבד, נמצא כי מבין אלה שעברו את ההדרכה היו רבים שנטו לבחור במשא ומתן האינטגרטיבי. גם התוצאות היו טובות: אחוזים גבוהים יותר מהקונפליקטים נפתרו והצדדים הגישו להסכמים אינטגרטיביים, המאופיינים ע"י רווח משותף גבוה יותר ורווח עצמי גבוהה יותר (הגדלת העוגה) .

עוד נמצא, כי ברוב המקרים שהועברו לגישור, הצדדים כיבדו את ההסכמים שהתקבלו בהליך לאורך זמן ממושך. כמו כן תוצאות הגישור בפתרון קונפליקטים בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים, במרבית הקונפליקטים שהועברו לגישור בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורים – הסתיימו בהסכמים ובשביעות רצון של כל הצדדים.

יתר על כן, נמצא כי ההדרכה בפתרון קונפליקטים ובגישור תורמת לבריאות הפסיכולוגית של המודרכים: היא מגבירה את הערכתם העצמית, את יכולתם לווסת את התנהגותם, את חוש האחריות שלהם, את הגמישות שלהם ואת היכולת להבין אנשים עם השקפות שונות. מבחינה זו, להיות מיומן בגישור הוא פתרון התפתחותי שמאפשר לתלמידים לבנות ולשמור על קשרים בריאים עם אחרים.

זאת ועוד, מחקרי מעקב שונים שבוצעו על תכניות גישור בבתי-ספר מעידים באופן ברור כדלקמן: פחת הלחץ והמתח של הצוות כתוצאה מבעיות משמעת; ירד המתח בין מורים ותלמידים; פותחו מיומנויות מנהיגות בקרב תלמידים; נלמדו מיומנויות לפתרון בעיות ו- 85% מהתלמידים בחרו במשא ומתן כאפשרות מועדפת במצבי קונפליקט, במקום איומים ואלימות; דווח על פתיחות רבה יותר בשיתוף רגשי; עלתה רמת לקיחת האחריות; חל שיפור כללי באקלים בית הספר וירידה ברמת האלימות; מנהלים דיווחו כי כמות הקונפליקטים שהופנו אליהם ירדה ב- 80%.

במחקרים, שנערכו בארצות-הברית ובקנדה, שבדקו תרומת התכנית גישור-עמיתים לתלמידים עם דפוסים תוקפניים, נמצא שלתכנית זו היו תוצאות חיוביות על בית-הספר ועל המגשרים. במחקר זה גם נבדקה השפעת התכנית על מגשרים, שהם עצמם בעלי דרגת תוקפנות גבוהה. ואכן הממצאים העלו כי ניתן לצמצם תוקפנות של תלמידים על-ידי שיתופם כמגשרים-עמיתים ועל-ידי שיוכם ל"קבוצת איכות", כמו קבוצת הגישור. הזדמנות כזאת לתלמידים בעייתיים לשפר את מעמדם החברתי, את הישגיהם הלימודיים שלהם, וכמובן, את תוקפנותם כלפי תלמידים אחרים, עשויה לתרום לבתי-הספר באופן חיובי ביותר.

ניתן לראות כי ההליך הגישורי במערכת החינוכית הוא חיוני, אפקטיבי ובעל השפעות תרבותיות וחינוכיות רבות ומשמעותיות. אין ספק, כי הכנסת הגישור למסגרת בית הספר כמנגנון ליישוב סכסוכים והכנסת נושא הגישור כחלק ממערך השיעורים בבתי הספר, יכול להוביל לירידה ניכרת ברמת הסכסוכים והאלימות בבית הספר, לשינוי באסטרטגיות ליישוב סכסוכים וליצירת אווירה חיובית ואקלים נוח הן בכיתות הלימוד והן בבית הספר.

יתרה מכך, השפעתו החינוכית והתרבותית של התהליך עשויה להביא בטווח הארוך למימושו של חזון חברתי לפיו החברה הישראלית קשובה יותר, סובלנית יותר ובעלת כלים ומיומנויות בריאות ומפותחים יותר לפתרון סכסוכים.

 

יישום הליכי גישור בבתי ספר

הגישור במערכת החינוך בישראל התפתח לאור מחקרים שנעשו ותוכניות שנכתבו. משרד החינוך החל לפני מספר שנים ליישם תוכניות גישור בבתי ספר בישראל. כמו כן, במקביל, החלו מרכזי גישור פרטיים לפעול בתחום וכיום במספר בתי ספר בארץ קיימים מנגנוני גישור.

במערכת החינוך בישראל החלו ליישם הליכי גישור בבתי ספר כבר בשנת 1994, ואולם השיטה היתה מוכרת לאנשים בודדים בלבד. בבית הספר הדמוקרטי בחדרה פותח מודל ייחודי לגישור, ומספר בתי ספר נוספים החלו לפתח תוכניות המהוות וריאציה של הליכי גישור, כגון: "משכיני שלום" ביוזמות מקומיות.

קפיצה משמעותית בהתפתחות החלה בשנת 1996, כאשר עקב רצח רבין הוחלט על פיתוח הגישור בכל חטיבות הביניים בפתח-תקווה, בסיוע של שפ"י, מרכז גבים לגישור ועיריית פתח-תקווה. הייתה זו תכנית הגישור הראשונה במערך עירוני.

מאז החליטו רשויות נוספות על פיתוח הגישור, לרבות כפר-סבא ורמת-השרון, נתניה ואשדוד. במקביל הוכשרו מחנכים והוקמו צוותי גישור בבתי ספר רבים, כאמור בעיקר בשל יוזמות מקומיות. כיום ישנם למעלה ממאתיים בתי ספר, שבהם פותח נושא הגישור .

בין תוכניות הגישור המופעלות במערכת החינוך באופן נרחב לצורך התמודדות עם בעיית האלימות בישראל ניתן לציין תוכניות כגון: 'תכנית מוגנות'; 'בית ספר לא אלים'; טיפוח היחס לבעלי חיים כאמצעי למניעת אלימות; שיפור איכות כוללת; 'דרך ארץ – לחיות באולם של כבוד הדדי'; 'אני נגד אלימות'; 'אקלים בית ספר מונע אלימות'; 'בינת הלב', 'תורת האילוצים'; 'משכיני שלום';; מודל בית הספר הבטוח; 'כישורי חיים'; 'תקשורת לא אלימה' ו'משא ומתן לצעירים' .

להלן יוצגו מספר דוגמאות של בתי ספר, אשר קיימו במסגרתם תוכניות גישור ו/או סדנאות גישור, בין באופן עצמאי ובין באמצעות מרכזי גישור פרטיים.
1. בית ספר "מעלה ", באור יהודה –
בבית ספר "מעלה" באור יהודה, תוכנית הגישור נעשתה בשלבים, כדלקמן:
א. תחילה נעשתה פנייה ראשונית יזומה למנהל בית הספר – שיחה מעין זו יכולה להתנהל בטלפון או לחלופין בפגישה שתואמה מראש (הכל בהתאם לרמת וסוג ההיכרות עם המנהל). מאחר ומשאב הזמן הינו מצרך יקר עבור כל מנהל, נקבע כי יש להיערך לפגישה מבעוד מועד ולהכין את הדברים שברצונך להציג. לאחר שהמנהל הבין את משמעות הליך הגישור, השלכותיו ודרך ניהולו במתחם הבית ספרי.
ב. עם קבלת הסכמת ההנהלה ליישום הליך הגישור במסגרת בית הספר – נקבע מועד להרצאת חשיפה לכלל צוות ההוראה, היועצת, ואנשי צוות הניהול, שבה נחשף בפניהם הליך הגישור, שלביו, יתרונותיו, מטרותיו והדרך באמצעותה ניתן לפתח ולקדם את מנגנון הגישור הבית ספרי. בפגישה זו נבחרה גם המורה שבכיתתה יחל הליך הגישור, אשר יהווה מודל לשאר הכיתות בבית הספר.
ג. חשיפת וועד ההורים להליך הגישור – החשיפה היא באמצעות מתן אינפורמציה בדבר הליך הגישור ויתרונותיו, במטרה לשתף את מי שאמורים לשמש כרוח גבית, תומכת, ומקדמת להליך הגישור בקרב התלמידים. זה מבוסס על שילוב הבית וההורים בתהליך .
ד. קיום השתלמות והרצאת חשיפה בפני התלמידים – אשר בעקבותיהם נבחר צוות מביניהם אשר משמש כאחראי לנושא הגישור בבתי הספר. כמו כן, נבחרים תלמידים מכל שכבות בית הספר אשר עברו קורס מגשרים ולשמש כמגשרים בבית הספר.
ה. קורס מגשרים – ישנם בתי ספר שבהם הליך הגישור הוטמע עד כדי הפיכתו לחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים, אשר במסגרתו יעברו התלמידים סדנא שבה ילמדו את כל שלבי הגישור ובסופה אף יוכשרו לשמש כמגשרים.
ו. הקמת מנגנון גישור בבית הספר – מנגנון זה אחראי למצוא חדר גישור, לשווק את תהליך הגישור בכיתות ובניהול גישורים.
ז. מרכז הגישורים של הקליניקה לגישור – מרכז זה ממשיך ללוות את בית הספר, תוך מתן ייעוץ שוטף לצוות המגשרים. בהמשך הדרך ניתנים לעיתים ימי הכשרה וסדנאות עיון.
משאומץ רעיון הליך הגישור בבית הספר החל בית הספר לקיים פעילויות בנושא הגישור. להלן דוגמא לדיווח אשר ניתן על ידי צוות אשר עסק בקיום הליכי גישור במסגרת בית הספר:

במהלך פעילויות הגישור נכח הצוות בשלושה מקרי גישור בבית הספר היסודי 'במעלה' באור יהודה. ניכר כי ילדי בית הספר גילו עניין בהליך הגישור וראו בו אמצעי ליישוב סכסוכים ואף הביעו נכונות לפנות אל ההליך בכדי ליישב סכסוכים.

ככל שהתקדמו הפעילויות בנושא הגישור נראה כי הצדדים החלו להתנהג זה אל זה בכבוד ובבגרות. מהאזנה למקרי גישור נראה, כי ישנו הבדל בין גישור שהצדדים בו הם בנים לבין גישור בו הצדדים הן בנות, שכן ככל שמדובר בבנים הדיון עוסק פעמים רבות במשחקי כדור (מי יבעט את הכדור וכו'..), לעומת גישור בין בנות-שם הגישור מעט מורכב יותר ומצריך ירידה רבה יותר לעובי הקורה. ניתן להוסיף ולומר, כי הצדדים הביעו נכונות להציע פתרונות ליישוב הסכסוכים.

הגישור הראשון –
הגישור נעשה בפורום של כל הכיתה. תחילה נעשה רענון של נושא הגישור בפני תלמידי הכיתה. בהמשך נשאלו הילדים אודות סכסוכים שהיו ביניהם ונבחרו צדדים ומגשרים מבין תלמידי הכיתה. המגשרים והצדדים הופיעו מול הכיתה והציגו את עצמם תחילה ובהמשך את הסכסוך, לפי התור. בעזרת עו"ד אורה ברגיל הונחו המגשרים כיצד לשקף את הצדדים לסכסוך ולהציע פתרונות, כאשר גם שאר תלמידי הכיתה לקחו חלק בגישור כעדים, ואף הציעו פתרונות ליישוב הסכסוכים שנידונו.

הגישור השני –
הגישור נעשה בספריה ריקה בין שתי חברות שהסתכסכו, סכסוך שכלל אף את בני משפחות הצדדים. ע"מ להשיג תמונה מלאה של הסכסוך באחד המפגשים הוצע לצרף את אחותה של אחד מהצדדים, מה שהוסיף ממד נוסף לדיון. באותו עניין ניכר שהיה הפרשי כוחות בין הצדדים, כאשר אחת הבנות הגיעה לדיון מעמדת נחיתות מסוימת ורצתה עד מאוד בחברותה של השניה, מה שהוליד צורך לאזן בין הצדדים במהלך הדיון. זאת ועוד, הצד ה'חזק' לדיון העירה לא פעם הערות לא נעימות ואף הרבתה לצחוק במהלך הדיון, מה שגרם להפסקת הדיון מצד המגשרת בטענה לזלזול במגשרים (ולא זלזול בצד השני בכדי למנוע אי נעימות והחרפת הסכסוך). בין הדיונים ועד ליישוב הסכסוך הוצע ע"י המגשרת שמירה על 'סטטוס-קוו' של כבוד הדדי מינימלי.

הגישור השלישי –
הגישור השלישי היה בין שני בנים אודות כדורגל. אחד הילדים רצה לבעוט את הכדור למרות שלא היה זה תורו, וכאשר ניסה לעשות כן תלמידי הכיתה ובראשם ה'קפטנים' גערו בו, מה שגרם לו להעיף את הכדור ולכן הילד שאמור היה לבעוט את הכדור נפגע מפעולתו. בסכסוכים כגון אלה ראוי לערב את ה'קפטנים' של הכיתה ולנסות להגיע להסדר כיתתי ראוי. הריב לא גלש את מעבר לכך, מה שאפשר לשמור על הדיון ענייני וקונקרטי.

התוצאות היו ברורות, אימוץ הליך הגישור בבית הספר מהווה דרך מהירה, אמינה ויעילה ליישוב סכסוכים ואמצעי משמעותי וחשוב להתמודדות עם תופעת האלימות בבית הספר.

2. בית ספר "גבעולים", רמת גן –
רקע על בית הספר והתוכנית "שיח גבעולים"-
בית ספר "גבעולים" אוחד בשנת תש"ן משני בתי ספר – בית ספר "גאולים" ובית ספר "הגבעה". עם צמיחתו של בית הספר החלו תהליכים שונים שנועדו לאפשר התמודדות עם האיחוד על היבטיו השונים.

אחד מהכלים שפיתח צוות בית הספר הנו תכנית "שיח גבעולים", שמטרתו היתה קודם כל להפגיש בין תלמידי שני בתי הספר שאוחדו, וליצור הזדמנויות לתקשורת ונושאי שיחה משותפים, במטרה ליצור שפה משותפת בין התלמידים.

עם השנים "שיח גבעולים" התעצם וקיבל משמעויות נוספות, בין היתר הפך למסורת בבית הספר. לאורך השנים, השיח אף הורחב למעגלים נוספים, כגון: הורי תלמידי בית הספר, ילדי הגן שתלמידי כתות ה' חונכים וכו'.

מטרות תכנית "שיח גבעולים" –
לפתח אצל תלמידים את הכישורים הבאים:
• יכולת לגבש עמדה אישית בנושאים שונים.
• יכולת להציג ביקורת עניינית.
• יכולת להשתתף בדיון בצורה תרבותית.
• יכולת לקיים דיאלוג עם אחרים.
• היכולת להאזין לדעות שונות.
• הפחתת אלימות בית ספרית.

עם הזמן, במסגרת תוכנית הפעילות הורחבה תוכנית "שיח גבעולים" לפעילות גם ברמת השכבות וזאת על מנת:
• לשפר את התקשורת הבין-אישית בין המורים והתלמידים.
• לאפשר במהלך השנה ליותר תלמידים להשמיע את קולם בשיח.
• לאפשר פתרון של סכסוכים והפחתה של האלימות בבית הספר.

מקומה של התכנית ב"תכנית הפעילות הבית ספרית" –
תוכנית "שיח גבעולים" נמצאת בקדימות גבוהה בתוך תוכנית הפעילות הבית ספרית – בתחום החברתי והיא אחת הביטויים המעשיים והמובילים למימוש מטרות העל- יצירת אקלים דיאלוגי בית ספרי המאפשר:
• התמודדות עם בעיות וסכסוכים מחיי היומיום.
• פתוח דיאלוג איכותי באמצעות הבעה.

אופן יישום התכנית "הלכה למעשה" בבית הספר –
1. יישום בזיקה לתכני הלימוד במקצועות מיומנויות של דיאלוג איכותי באים לידי ביטוי במקצועות השונים הנלמדים בבית הספר לרבות מתמטיקה.
2. יישום בזמנים ייחודיים כמו לאורך השנה בהתייחסות לעניינים פנים בית ספריים כמו מניעת אלימות שוויון בין המינים ובהתייחסות לאירועים ולאקטואליה כמו רצח רבין, תאונות דרכים, איכות סביבה וכו'.
3. שילוב בתכנית לימודית בית ספרית ייחודית – שילוב בתוכנית הפעילות הבית ספרית כבסיס לתכנית לימודית בית ספרית.
4. שילוב האיגרות/חוברות לטיפוח תקשורת בין-אישית הנשלחות לבית הספר – במסגרת פיתוח ועדת גישור בכיתות ה'-ו'.
5. פיתוח חומרים בית ספריים כמו עיתון קיר, עיתון מתמטי.
6. ליווי מקצועי על ידי מדריכות לחינוך לחיים בחברה.
7. לווי ע"י רכזת בית ספרית לחינוך חברתי.

הערכת התכנית שפותחה ומיושמת בבית הספר –
הדים בעקבות יישום התכנית:
התלמידים
• הענות רבה להשתתף בשיח בקרב התלמידים, מקום המהווה עבורם גם מסגרת לפתרון סכסוכים.
• הילדים מביעים שביעות רצון מעצם קיום מסגרת בה הם יכולים להשמיע ולשמוע דעות בקרב ילדים בגילאים שונים.
ההורים
• הורים מביעים שביעות רצון מקיום שיח – הן בשל כך שהשיח מעניק הזדמנות לילדים להקשיב, להביע ולהיפגש עם ילדים אחרים, והן בשל כך שהם שותפים בעצמם לשיח.
• הורים מביעים שביעות רצון מהפחתה ניכרת שחלה ברמת האלימות הבית ספרית.
המורים
• משוב של מורים המצביע על הזדמנות ביטוי לילדים שבדרך כלל ממעטים להתבטא מסיבות שונות. מתברר כי מתן אפשרות לתמידים להביע את עצמם מצמצמת באופן ניכר מקרים של אלימות בין תלמידים.
• מורים מכירים בערך של השיח כתורם לילדים במה לביטוי ותכני השיח לעיתים משמשים בסיס לדיוני המשך בשיעורי חברה בכיתות האם.
• מורים מביעים שביעות רצון מהפחתה ניכרת שחלה ברמת האלימות הבית ספרית.

3. בית ספר "רבין", בקריית ים –
דרכי הפעולה –
שנה א': סדנה בהשתתפות מורים, הורים ותלמידים – רכישת שפת הגישור והקמת צוותי מגשרים.
שנה ב': יצירת תשתית ארגונית ותפיסתית, הטמעת הגישור בבית-הספר, סדנה למורים בבית-הספר, הבנת תהליכי הגישור והקמת ועדת גישור, המורכבת מתלמידים, ממורים ומהורים, אשר מטרתה לפתור קונפליקטים בתוך בית-הספר
תוצאות –
1. התלמידים מעורבים בפעילות החינוכית.
2. תלמידים עוזרים לתלמידים.
3. התלמידים עצמאיים ולוקחים אחריות על הקונפליקטים שלהם.
4. גיבוש הקהילה הבית-ספרית: צוות מורים-תלמידים-הורים.
5. הפחתת האלימות מילולית ופיזית.

השתלמות בגישור –
השלמויות נערכו בבית הספר תחת הכותרת – "השפה הגישורית לתלמידים – ניהול קונפליקטים".

מטרת התוכנית –
להציג בפני התלמידים שפה חדשה, שפה אלטרנטיבית לזו שהם מכירים עד כה. התוכנית מושתתת על ארבעה בסיסים עיקריים, שכל אחד מהם קשור לקודמו ולכל אלו הבאים אחריו.

הרציונאל –
תפיסת העולם של שיתוף פעולה ורווח-רווח, התנהלות במצבי קונפליקט, משא ומתן שיתופי, ומיומנויות תקשורת בין-אישיות. תפיסת העולם הבסיסית של רווח – רווח משפיעה על האופן בו אנו תופסים את הקונפליקט כהזדמנות העשויה אף להטיב עם הצדדים. על מנת להגיע לתוצאה הטובה לשני הצדדים בקונפליקט, על הצדדים לנהל בניהם משא ומתן שיתופי .

לצורך ניהול נשא ומתן שיתופי על הצדדים להכיר בשונות בניהם, בצרכים הדומים והשונים שלהם, עליהם להבין האחד את רגשותיו של האחר ולבנות אמון הדדי. בנוסף עליהם להשתמש במיומנויות לתקשורת יעילה כגון: הקשבה בתשומת לב, העברת מסרים ברורה, שימוש בסגנונות שונים לניהול קונפליקטים ולחשוב באופן יצירתי עד למציאת הסכם המקובל על הצדדים.

התוכנית מופעלת מזה כמספר שנים במסגרת בית הספר כחלק ממערך השיעורים הרגיל של בית הספר. התוכנית מאושרת ומתוקצבת ע"י מגוון גופים כגון רשויות מקומיות, קרן קרב, סקט"א רש"י.

3. בית ספר "אילן רמון", בגן יבנה –
בית הספר קיים סדנת גישור בת ארבעה ימים, אשר נערכה בעקבות השתלמות שעברו מורי בית הספר. בסדנה זו השתתפו תלמידים, שנבחרו לשמש כמגשרים.

ביום הראשון –
עיקר ההתעסקות היתה במשמעות משא-ומתן והבנה מהו קונפליקט. הלימוד במהלך הסדנה התנהל באמצעות משחקים, שבעקבותיהם התנהל דיון בדבר הלקחים שנלמדו מאותו משחק. כמו כן, באמצעות לימוד פרונטאלי של המדריכים, נלמדו מושגי יסוד כגון: משא-ומתן, יצירת אמון בין הצדדים ומצבי WIN- WIN. לאחר מכן נערך דיון בנושא האם קונפליקט הוא בהכרח דבר שלילי, כיתד יש להתייחס לקונפליקט בגישור, כיצד יש להתמודד עם קונפליקט וכו'.

ביום השני –
נערך דיון כללי בנושא הליך הגישור. בשלב הראשוני נעשה בירור מהו בכלל גישור, התערבות של צד שלישי, הסכמה מרצון וכו'. כמו כן, הוצגו שיטות שונות ליישוב סכסוכים, והתקיים דיון לגבי יתרונות הגישור ומהם המצבים שבהם נכון לעשות שימוש בהליך הגישור.

בימים השלישי והרביעי –
נבחן לעומק יותר נושא תהליך הגישור, השלבים השונים והנקודות המרכזיות בכל שלב. חלק מרכזי בסדנה ביומיים האלה היה סימולציות שנערכו כאשר התלמידים שימשו כמגשרים. תופעה מעניינת היא כי בדומה לתיקי גישור במציאות, הקשיים התגלו בעיקר בשלבים המתקדמים של הסימולציה כאשר צריך לעבור משלב זיהוי האינטרסים לשלב המשא ומתן וחיפוש הפתרונות לסכסוך הקונקרטי.

זאת ועוד, על אף שדובר היה בילדים בבית ספר יסודי והמקרים שהוצגו היו מריבות ומקרי אלימות בבית הספר, התחוור כי אין הבדל רב בין השאלות שאותם הציגו הילדים לבין השאלות שעלו בקורס הגישור המקצועי המלא ולשאלות שהוצגו במקרי גישור אמיתיים.

בשיעורים האחרונים שהתקיימו ביום הרביעי התמקדה הסדנה בשאלה כיצד יש להקים את מנגנון הגישור בבית הספר. לסיום הוצגו בפני המגשרים הצעירים דרכים שבהם ניתן לשווק את הגישור בפני תלמידי בית הספר בניסיון לשכנע אותם לפנות אליהם לגישור, וזאת בין אם על-ידי העברת שיעורים וסימולציות בכיתות או על-ידי פוסטרים שאותם מגשרים יכינו.

סדנת הגישור הסתיימה בהענקת תעודות מגשרים לאותם תלמידים, שעור זה היווה את השיא בסדנה לו ציפו התלמידים. ממשוב שנערך בסיום הסדנה נדהם הצוות לגלות עד כמה אותם תלמידים למדו וספגו במהלך ימי הסדנה, כאשר הם עושים שימוש במושגים של WIN-WIN, הסכמה הדדית וניהול משא ומתן, כאילו שעסקו בגישור כבר שנים רבות.

בעקבות אותה סדנה הוקם מנגנון גישור על-ידי אותם מגשרים וצוות המורים שליווה אותם. מרכז הגישור אשר החל בתהליך ממשיך ללוות את בית הספר לאורך הדרך ומשמש כיועץ חיצוני.

הדוגמאות שהבאנו לעיל, ממחישות מקצת מן הפעילות הרבה המתרחשת כיום בתחום הגישור בבתי ספר ובמערכת החינוך בישראל, להלן נבחן מהן התוצאות של פעילויות כגון אלו המובאות לעיל.

תוצאות של תוכניות גישור במערכת החינוך וההשלכות

א. תוצאות של תוכניות גישור בבתי הספר

כאמור לעיל, מחקרי מעקב מעלים ממצאים עקביים לגבי השפעות חיוביות של תוכנית גישור בבתי ספר. ניתן להתייחס לתוצרים של תוכניות הגישור משני היבטים מרכזיים: (1) האסטרטגיות שהתלמידים משתמשים בהן על מנת לפתור קונפליקטים לאחר תוכנית הדרכה (2) ההשלכות של השימוש באסטרטגיות אלו.

ממחקרים שנערכו על דרכי פתרון הקונפליקטים של תלמידים שלא הודרכו בתוכנית גישור, נמצא שהאסטרטגיה החשובה ביותר לשימוש, היא המשא ומתן האינטגרטיבי בו שיקולי התועלת המשותפת עולים על השיקולים האישיים החד צדדיים, כמעט כלל איננה בשימוש. דהיינו: לפני הדרכה בנושא גישור התלמידים נטו להיות מכוונים להשגת המטרות שלהם ובחרו באסטרטגיות שלפיהן שיקולי תועלת אישיים וניצחון עולים על שיקולי מערכת היחסים בינם לבין הצד השני (תפיסה עקבית של Win-Lose).

מחקרים שבחנו את תגובות התלמידים למצבי סכסוך לאחר שעברו הכשרות והדרכות בגישור העלו את ההמצאים דלהלן:

רכישת ידע לגבי הליכי משא ומתן וגישור
• נמצא כי הדרכה בפתרון קונפליקטים וגישור בין תלמידים מצליחה ללמד תלמידים את הידע הרלוונטי לתוכנית.
• נמצא כי ידע של הליכי משא ומתן אינטגרטיבי וגישור נשמר אצל התלמידים במשך מספר חודשים לאחר שהתוכנית הועברה להם .

יישום של הליכי משא ומתן וגישור בקונפליקטים
• נמצא כי לפני הדרכה בפתרון קונפליקטים אף אחד מהתלמידים לא השתמש בשיטות של משא ומתן אינטגרטיבי כדי לפתור קונפליקטים, ואילו לאחר ההדרכה, רוב התלמידים השתמשו באסטרטגיות של משא ומתן אינטגרטיבי על מנת לפתור קונפליקטים.
• לאחר ההדרכה, שיעור גדול מבין התלמידים דווחו על שימוש במשא ומתן אינטגרטיבי כדי לפתור את הקונפליקטים שלהם. רוב המשתתפים השתמשו באסטרטגיות שנועדו לשמור על יחסים טובים עם הצד השני, ובתוך כך, גם פעלו להשיג את מטרותיהם.
• כשניתנה לתלמידים האפשרות לבחור במשא ומתן אינטגרטיבי לבין משא ומתן שימקסם את רווחיהם בלבד, נמצא כי מבין אלה שעברו את ההדרכה היו רבים שנטו לבחור במשא ומתן האינטגרטיבי כדי לפתור קונפליקטים.

ב. השלכות לימוד נושא הגישור על פתרון קונפליקטים

במחקרים נמצא כי בקרב תלמידים שלא עברו הדרכה, על פי רוב, הקונפליקטים לא נפתרו, או שמבוגר נאלץ להתערב, או שהפתרון הסתיים באלימות. לעומת זאת, אצל תלמידים שעברו הדרכה בגישור נמצא כי:
• אחוז גבוה יותר מהקונפליקטים נפתרו והצדדים הגיעו להסכמים אינטגרטיביים, המאופיינים ע"י רווח משותף גבוה יותר ורווח עצמי גבוהה יותר (הגדלת העוגה) .
• במקרים שהועברו לגישור, שיעור גבוה ביותר של הצדדים המסוכסכים היו מרוצים מתהליך הגישור ומתוצאותיו.
• ברוב המקרים שהועברו לגישור, הצדדים כיבדו את ההסכמים שהתקבלו בהליך לאורך זמן ממושך.

המסקנה היא שתלמידים מסוגלים לגשר בצורה מוצלחת את הקונפליקטים של חבריהם ללא קשר לרמת הגיל או לסטטוס סוציו-אקונומי. גישור שנעשה על ילדים צעירים מאד – גיל הגן ועד כיתה ד' – הוביל אף הוא לשיעור גדול של הצלחות, אם כי לרוב נטו הילדים להגיע לפתרונות זמניים יותר.

תלמידים אשר עברו הדרכה בגישור מאמצים עמדות חיוביות יותר כלפי קונפליקטים וכלפי תוכנית הגישור, וזאת בניגוד לתלמידים שלא עברו הדרכה בגישור ומחזיקים בעמדות שליליות לגבי קונפליקטים. גם מורי התלמידים שהשתתפו בתוכניות הגישור גילו עמדות חיוביות יותר כלפי קונפליקט וכלפי התוכנית מאשר מורים שלא היו מעורבים בתוכנית כזו .

מכל האמור לעיל, עולה כי לתוכניות גישור בבית הספר ישנן השלכות חיוביות מבחינה חברתית, קוגניטיבית ומוסרית. עם זאת, יש לזכור כי על מנת שהתוכנית אכן תוביל לתוצאות הרצויות, המדריכים צריכים להיות בעלי הכשרה ומיומנויות מתאימות ומשך ההדרכה צריך להיות כזה שיאפשר הן העברת מידע והן מידה מספקת של תרגול עבור התלמידים. היעילות של תוכנית הגישור קשורה כמובן גם בסביבה הכיתתית והבית ספרית. כשהסביבה משתפת פעולה, מעודדת תקשורת פתוחה וכנה ומעודדת אמון הדדי ואכפתיות כלפי הזולת, הגישור הופך לחלק אינטגרלי וטבעי יותר ועולים הסיכויים להפנמתו ולהצלחתו בקרב התלמידים מאשר במצב בו הסביבה הינה תחרותית.

ברם, הקמת צוות גישור והכשרתו בבית ספר הינו שלב קל יחסית ליישום, שכן מרגע שמופעלת תכנית גישור בבית הספר המציאות מגלה, כי באחוז קטן יחסית של בתי הספר שבהם נכנס הגישור, השכיל והצליח בית הספר לאמץ אותו ככלי משמעותי וכדרך חיים, והגישור הופך עד מהרה לסיסמא ולעלה תאנה לטיפול באלימות ובנושא המרכז.

מטבעם של "פרויקטים חינוכיים", שהם מעוררים עניין ותשומת לב בשלבים הראשונים, לאחר זמן מה הם גוועים. זו הסכנה המרכזית גם בנושא של הגישור, ולפיכך קיימת חשיבות מרבית להטמעת הגישור בבתי ספר כדרך חיים, ולא בפרויקט חולף.

בפרק הבא אדון כיצד לדעתי ניתן להפוך את הגישור בבתי הספר לגורם משמעותי – הן ככלי יעיל בחיי היום יום של בית הספר, והן כשפה, תרבות, ודרך חיים.

הטמעת מערכת הגישור בבתי הספר

כאמור בפרק הקודם, אף בתי ספר אשר הפעילו תכנית גישור בבית הספר לא השכילו והצליחו לאמץ אותו ככלי משמעותי וכדרך חיים, והגישור הופך עד מהרה לסיסמא בלבד. לשם הטמעה משמעותית וארוכת טווח של גישור פעיל בבית ספר והפיכתו לדרך חיים, ולא פרויקט חולף, נדרש שינוי במאפייני בית הספר המודרני, הן ברמה הארגונית והן ברמת השיח, ואימוץ תפיסת העולם המגולמת בשיטת הגישור.

שילוב והטמעה משמעותיים יבוא לידי ביטוי ביכולת לפתח כלי יעיל ונגיש לפתרון קונפליקטים בארגון המהווה אלטרנטיבה לשיטות ולכלים הקיימים והמוכרים. מימוש כלי זה בא לידי ביטוי ביצירת צוות גישור מקצועי ופעיל, המשרת את הצרכים של אוכלוסיית בית הספר.

כמו כן, יש לגרום לחלחול והטמעה של תפיסת העולם הניצבת בבסיס ה- R.D.A והגישור אל תוך התרבות, האקלים וה"שיח" בבית הספר, באופן שהגישור לא יהווה רק כלי בבית הספר, אלא שהתלמידים יבינו אותו, יפנימו את התפיסה, יאמצו את הדפוסים ההתנהגותיים הכלולים במסגרת התפיסה בחיי היום יום, ויתפסו את הגישור וביטוייו כחלק חיוני של המערכת בה הם חיים.

ברמה הארגונית, הגישור מהווה חלק מתהליך של דמוקרטיזציה וביזור המערכת החינוכית. בגישור – להבדיל מהמבנה הארגוני האנכי והירארכי המאפיין את בית הספר, בו , רק המבוגרים לוקחים חלק בתהליכי קבלת החלטות, בפתרון בעיות וקונפליקטים ובאחריות לארגון – הטיפול בקונפליקטים מועבר לידי התלמידים. השינוי המהותי בתפיסת האחריות מגולם בכך שגם ללא הגדרת יעדים חינוכיים ארוכי טווח, הרי שמדובר בתהליך העצמת התלמידים, ומתן הזדמנות ללקיחת אחריות על אופן ניהול חייהם האישיים והחברתיים בבית הספר.

ברמת השיח, גישור משמעותי יתאפשר במקום בו מתקיים 'שיח' המאופיין בדיאלוגיות וברציונאליות. יש לאמץ דפוסי התקשורת שכוללים יכולת לדיאלוג המאפשר יצירתיות, רציונאליות, מיומנויות הקשבה, כושר ביטוי ויכולת לזהות ולהגדיר צרכים ורגשות. כאמור לעיל, השיח המאפיין את בית-הספר המודרני הינו מונולוג, שבמסגרתו המבוגרים משליטים עמדות ותפיסות על התלמידים. בית ספר אשר ישכיל לאמץ את הגישור כדרך חיים, ייצור שינוי משמעותי וארוך טווח בדפוסי השיח והתקשורת המתקיימים בו, ובכלל זאת יקנה לתלמידים מיומנויות וכלים ספציפיים ליישום התפיסה ע"י התמודדות עם סכסוכים בחיי היום יום, וכן יביא למיתון של האלימות בבית הספר.

מהו המודל הראוי ?

במערכת החינוך בישראל ובעולם התפתחו מספר מודלים לפיתוח הגישור בבתי ספר.
1) מודל בסיסי ושכיח – גישור בין תלמידים (peer mediation). גישור בין תלמידים נועד לפתור סכסוכים באמצעות תלמידים. שיטה זו מבוססת על ההנחה כי תלמידים שלומדים את תהליך ומיומנויות הגישור באופן מקצועי מסוגלים לסייע לתלמידים אחרים ביישוב סכסוכים. יתרון שבא לידי ביטוי הינו היכולת של תלמידים – עמיתים – לסייע אחד לשני להגיע לפתרונות אשר תואמים יותר את צורכיהם מאשר פתרונות שהיו מושגים ע"י התערבות של מבוגרים.

2) מודל משולב – כל הארגון שותף לתהליכי הגישור. הרעיון הבסיסי העומד מאחורי המודל המשולב הינו הניסיון ליצור דיאלוג אמיתי בתוך בית הספר, על כל חלקיו ומרכיביו. קונפליקטים רבים קיימים בין צוות המורים ובין תלמידים (קונפליקט המובנה בבית הספר המודרני). הגישור מספק פורום פחות מאיים ושויוני (עד כמה שניתן) המאפשר לברר קונפליקטים בין מורים ותלמידים, בין תלמידים ותלמידים, ובתוך הצוות עצמו.

3) מודל קהילתי – מודל זה מרחיב את מקומו של בית הספר והגישור בבית הספר למרחב הקהילתי. צוות הגישור של בית הספר כולל הורים, והגישור משרת גם את אוכלוסיית ההורים. בשנים האחרונות מתקיימים גישורים בין הורים לבין בית הספר או נציגיו, ואף גישורים במאבקים בין ועדי הורים והנהלות. יתרה מכך, ההורים משתלבים בתהליכי ההכשרה ולמידת החשיבה הגישורית, ובכך יש מעין השלמה בין תהליכים חינוכיים בבית הספר ובבית, ואפשרות להשפעה קהילתית. לעיתים נוצרים חיבורים בין צוותי גישור בית ספריים ובין צוותי גישור קהילתיים, ובאופן זה נוצר שיתוף פעולה מקצועי בקהילת המגשרים.

יצוין, כי כל אחד מן המודלים הללו מחייב הערכות שונה, מאחר ואין הם מתאימים לכל ארגון בכל שלב. לעתים צרכי בית הספר יחייבו בהתפתחות הדרגתית ומעבר ממודל למודל.
יהיו המגשרים מקצועיים ככל שיהיו, על בית הספר להשכיל ליצור את האקלים המתאים לשימוש בכלי אלטרנטיבי זה של יישוב סכסוכים, על מנת שתוכנית הגישור תהיה פעילה לאורך זמן ולא תתפוגג.
לדעתי, יתכן ותקצוב תוכניות גישור בבתי ספר הן על ידי משרד החינוך והן על ידי ע"י מגוון גופים כגון רשויות מקומיות, קרן קרב, סקט"א רש"י וכו', עשוי להוות מפתח לפתרון הבעיה ויביא להפעלת תוכנית הגישור באופן שוטף ועקבי במסגרת בית הספר כחלק ממהלך החיים הרגיל, וזאת מאחר והדבר יאפשר להעסיק גורם אחראי בתשלום אשר זה יהיה תפקידו. הוא זה אשר יפקח וינהל באופן שוטף את תכנית הגישור בבית הספר (ממש כשם שיש יועצת ופסיכולוג בתשלום בבית הספר).

פתרון מעין זה יהיה אפשרי באם ישכיל משרד החינוך להבין את התפקיד החשוב והמשמעותי שיש לקיום של תוכניות גישור בבתי ספר, תוכניות אשר יש בהן, כפי שהראיתי לעיל, כדי להביא למיתון והפחתה משמעותית באלימות הן בבתי הספר בטווח הקצר והן בחברה הישראלית בטווח הארוך.

מתן תעודות הוקרה, ציון לשבח או פרסים בסוף כל שנה למעורבים בהפעלת תכנית הגישור, בין אם על ידי בית הספר עצמו ובין אם על ידי משרד החינוך, עשוי אף הוא ליצור תמריץ חיובי למשתתפים (תלמידים, הורים, מורים) לתפעל באופן קבוע ועקבי את תכנית הגישור הבית ספרית.

דיון וסיכום

ילדים, כמו המבוגרים, מרבים להיתקל בחיי היום יום בקונפליקטים וסכסוכים רבים. מרביתם אינם יודעים כיצד להתמודד עם מצבים אלו. קונפליקטים המתנהלים בצורה לא טובה, מובילים לשימוש יתר באלימות לשם פתרון סכסוכים, וכן לתופעות שליליות נוספות, כגון: מתח נפשי, פגיעה בהערכה העצמית, פגיעה בדימוי העצמי, ובסופו של דבר – התפתחות למבוגר החסר את המיומנויות הדרושות להתמודדות עם קונפליקטים.

למידת הגישור כתפישת עולם וככלי ליישוב סכסוכים תורמת לפיתוח תפישת עולם דמוקרטית והומאנית, משפרת את האקלים הארגוני ומקנה לתלמידים ולמורים יכולות ומיומנויות לפתרון קונפליקטים. מנגנון הגישור בבית הספר משמש כיום כאלטרנטיבה לפתרון סכסוכים ומעודד מצב בו סכסוך מסתיים ללא מנצחים או מפסידים, אלא באופן בו שני הצדדים ירגישו מרוצים .

האתגר האמיתי בהפגשת בית הספר עם תחום הגישור, הינו בהפיכתו לגורם משמעותי – הן ככלי יעיל בחיי היום יום של בית הספר, והן כשפה, תרבות, ודרך חיים. שילוב והטמעה משמעותיים של הגישור בבית הספר מהווים חלק מתהליך שינוי במאפייני בית הספר המודרני, הן ברמה הארגונית והן ברמת השיח. ההשפעה לכך היא דרמטית על כל פעילות בית הספר והאקלים הארגוני השורר בו. הדבר יושג בשאיפה ליצירת שינוי משמעותי ארוך טווח, יצירת תשתית לפיתוח ארגוני ושינוי תפיסתי.
ההשלכות החיוביות לכך עשויות לבוא לידי ביטוי בהיבטים רבים בקהילה ובכל סביבת בית הספר .

הגישור שונה מכל תכנית חינוכית אחרת מאחר והוא מציע היכרות והפנמת תפיסת-עולם חדשה יחד עם לימוד מיומנויות וכלים ספציפיים ליישום התפיסה בחיי היום-יום של הארגון והקהילה.

מכל האמור לעיל, עולה כי לתוכניות גישור בבית הספר ישנן השפעות מאד חיוביות מבחינה חברתית, קוגניטיבית ומוסרית .

עם זאת, יש לזכור כי על מנת שהתוכנית אכן תוביל לתוצאות הרצויות, המדריכים צריכים להיות בעלי הכשרה ומיומנויות מתאימות ומשך ההדרכה צריך להיות כזה שיאפשר הן העברת מידה והן מידה מספקת של תרגול עבור התלמידים. שכן, הספרות מלמדת שבמקרים בהם ההדרכה לתלמידים לא היתה די מקיפה או מקצועית, התוצאות היו בטלות בשישים ולעיתים אף מזיקות – כאשר התלמיד המגשר נתפס כשוטר ע"י חבריו, במקום כאחד שיכול לעזור להם בפתרון הקונפליקט.

בנוסף, האפקטיביות של תוכנית הגישור קשורה גם בסביבה הכיתתית והבית ספרית. כשהסביבה היא קואופרטיבית, כלומר, מעודדת תקשורת פתוחה וכנה ומעודדת אמון הדדי ואכפתיות כלפי הזולת, הגישור הופך לחלק אינטגרלי וטבעי יותר ועולים הסיכויים להפנמתו ולהצלחתו בקרב התלמידים מאשר במצב בו הסביבה הינה תחרותית.
אשר על כן, ניתן לראות כי ההליך הגישורי במערכת החינוכית הוא חיוני, אפקטיבי ובעל השפעות תרבותיות וחינוכיות רבות ומשמעותיות. המטרה היא שכמה שיותר בתי ספר יבינו כי הכנסת הגישור למסגרת בית הספר כמנגנון ליישוב סכסוכים ומעבר לכך הכנסת נושא הגישור כחלק ממערך השיעורים בבית הספר יכול להוביל לירידה ברמת הסכסוכים בבית הספר, לשינוי באסטרטגיות ליישוב סכסוכים וליצירת אווירה יותר חיובית בכיתות הלימוד ובבית הספר בכלל.

השפעתו החינוכית והתרבותית של התהליך עשויה להביא למימושו של חזון חברתי לפיו החברה הישראלית קשובה יותר, סובלנית יותר ובעלת כלים ומיומנויות בריאות לפתרון סכסוכים.

יתרה מכך, כפי שהראיתי בחיבורי זה לקיומן של תוכניות גישור בבתי הספר תרומה משמעותית בפיתוח יכולת התמודדות של תלמידים עם קונפליקטים המתעוררים מידי יום ביומו במסגרת בית הספר, ובכלל זאת – כפי העולה ממחקרים רבים – יש בהן פוטנציאל אדיר למיתון ואף למניעת אלימות בבתי הספר !
מתוך הגדרה כי שפת תקשורת מסייעת לפתרון קונפליקטים, להבנה ולשיתוף פעולה, יש לעודד תפיסה חינוכית, לפיה הגישור הוא גם תפיסת עולם וגם כלי. כתפיסת עולם הוא דרך טובה להתמודדות עם מצבי קונפליקט ולתקשורת יעילה בין תלמידים לתלמידים, בין מורים לתלמידים ובין צוות בית-הספר לציבור ההורים. ככלי הוא טוב להתמודדות עם קונפליקטים בתהליך ששני הצדדים בו לוקחים אחריות ומנסים להגיע להסכם, ששניהם מעוניינים בו.

עם זאת, יש לעקוב אחרי ההתפתחויות ולבצע מחקרים עתידיים והערכות על מנת שיהיו בנמצא אינידקטורים ומשובים שיאפשרו לשפר את תוכניות הגישור ולהתאימם לפי שינוי הנסיבות והצרכים המשתנים של החברה בהיותה דינאמית.

כמו כן, כפי שציינתי לעיל, יש ליתן את הדעת לכך כי יהיו המגשרים מקצועיים ככל שיהיו, על בית הספר להשכיל ליצור את האקלים המתאים לשימוש בכלי אלטרנטיבי זה של יישוב סכסוכים, על מנת שתוכנית הגישור תהיה פעילה לאורך זמן ולא תתפוגג.
כפי שהצעתי לעיל, יתכן והפתרון טמון בתקצוב תוכניות גישור בבתי ספר, דבר אשר יאפשר העסקת גורם אחראי בתשלום אשר זה יהיה כל תפקידו – לתפעל באופן שוטף ועקבי את תוכנית הגישור במסגרת בית הספר כחלק ממהלך החיים הרגיל המתנהל בבית הספר.

פתרון מעין זה יהיה ישים במידה ומשרד החינוך ישכיל להבין את התפקיד החשוב והמשמעותי שיש לקיום של תוכניות גישור בבתי ספר, תוכניות אשר יש בהן כפי להפחית באופן משמעותי את האלימות בבתי הספר ולהביא לאקלים חברתי טוב יותר הן בטווח הקצר (בבתי הספר) והן בטווח הארוך (בחברה הישראלית).

מתן תעודות הוקרה, ציון לשבח או פרסים בסוף כל שנה, עשויים אף הם ליצור תמריץ חיובי למעורבים בהפעלת תכנית הגישור (תלמידים, הורים, מורים) להמשיך ולתפעל את תכנית הגישור באופן שוטף ועקבי.

ביבליוגרפיה

מאמרים בעברית –

סטי, ר. (2000) "דרך גישור להסכם", תל-אביב, כרמל-ספרות משפטית.

מיכל אלברשטין תורת הגישור (דפנה שוופי עורכת) 153 (2007).

פנסו, נ, וברכה, ע. (2006), גישור ומערכת החינוך: בעולם ובישראל: הצעה לבדיקה אמפירית.

בן ישראל, ג., (1998), אלימות נוער במערכת החינוך ומחוצה לה, ירושלים.

ד"ר הלנה סינה דה-סיביליה, דרכים חלופיות ליישוב קונפליקטים כאמצעי למיתון האלימות במערכת החינוך, בתוך: הייעוץ החינוכי, כרך ז', אוגוסט 1998.

מאמרים באנגלית –

Johnson, D.W & Johnson R.T (1996) Conflict resolution & peer mediation programs in elementary & secondary school: A review of the research. Review of Educational Research 66 (4).

Lieber, C. & Rogers, J. (1994) Challenging Beliefs & Bureaucraties in an School System. Education & Urban Society, 27 (1).

Gentry, D.B & Benenson, W.A (1992) School-age peer mediation transfer knowledge & skills to home setting. Mediation Quartery, 10 (1)

Fullan, M. & Stiegelbauer, S. (1991). The new Meaning of Educational Change. New york: Teachers College Press.

Lorion, R.P. (1998), Exposure to Urban Violence: Contamination of the School Environment

Crary, D.R. (1992). Community benefits from mediation: a test of the peace virus hypothesis. Mediation Quarterly, 9 (3).

Johnson, D.W. & Johnson, R.T. (1994) Teaching Students To Be Peacemakers: Results of Five Years of Research. University of Minnesota.

Johnson, D.W & Johnson, R.T (1992) Creative Controversy: Intellectual Challenge in the Classroom. Edina: Interaction Book Company

Johnson, D.W. Dudley, B. (1992) Effects of peer Mediation training on elementary school students. Mediation Quaterly, 10 (1).

Johnson D,W. & Johnson R,T. (1995) Teaching students to be peacemakers: Results

Van Slyck m. & Stern M. (1992) Conflict Resolution in Educational Settings: Assessing the Impact of Peer Mediation Programs. Published in: Duffy k, Olczak P & Grosch J(eds), The Art & Science of Community Mediation: A H&book For Practitioners.

Roger Fisher and William Ury, Getting to Yes: Negotiating Agreement Without Giving In.

Johnson, D.W. Dudley, B. (1992) Effects of peer Mediation training on elementary school students. Mediation Quaterly, 10 (1).
רשימת אתרים רלוונטים –

www.gevim.co.il/edu.htm – מרכז גבים לגישור – גישור בחינוך.

www.gome-gishur.co.il/Courses/Course.asp?SubjectID=10 – גומא – המרכז הישראלי לגישור.

www.biu.ac.il/integ/gishur2.htm – האגף לשיפור ולפיתוח רווחת בית ספר – המכון לאינטגרציה בחינוך.

www.sulcha.co.il/maamar_main.asp?maamar_id – סולחה – פורטל הגישור הישראלי.

שתף מאמר:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp